BenLeosשנת 2025 הייתה המשך ישיר של 2024 המורכבת, אולי אחת המורכבות שידע שוק הנדל”ן הישראלי בעשורים האחרונים.
מוסר ההשכל המובהק ביותר הוא שהתחדשות עירונית היא לא מותרות ולא פריבילגיה, אלא צורך קיומי.
מי שעדיין מתייחס להתחדשות עירונית כפרויקט נדל”ני מתכחש למציאות. במציאות הישראלית, שבה איום טילים הפך לשגרה, חיים בבניינים ישנים הינם סכנה ממשית.
השנה לא הייתה מורכבת בגלל אירוע אחד דרמטי, אלא דווקא בשל הצטברות של תהליכים: השפעות המלחמה שנמשכה לתוך השנה השנייה, אי־ודאות כלכלית מתמשכת, סביבת ריבית שעדיין מורגשת היטב, ומערכת שמתמודדת עם עומס ואתגרים מבניים.
מי שחזה שתהיה “שנת התאוששות” גילה מהר מאוד שלאור המצב הבטחוני המורכב זה לא פוגש את המציאות. זו הייתה שנה של האטה, בחירה מחדש, ובעיקר של סינון. לא כל יזם שרד אותה באותה נקודה שבה נכנס אליה.
מלחמת חרבות ברזל, שפרצה בסוף שנת 2023 לא הייתה “אירוע חולף” עבור שוק הנדל”ן. גם היום, יותר משנתיים מאז פרוץ המלחמה, ההשפעה שלה ניכרת כמעט בכל שכבה של הענף: החל מעיכובים בלוחות זמנים, דרך מחסור בכוח אדם מקצועי, ועד שינוי בתפיסות של רוכשים ויזמים כאחד. מי שחושב שהמציאות הביטחונית כיום זו תופעה חולפת- היא לא. המצב רק יגדל ויחריף עם השנים, והבניינים לא הולכים ונהיים צעירים יותר.
אחד המאפיינים הבולטים של השנה החולפת היה האטה בפעילות. עסקאות נעצרו, פרויקטים התעכבו ורוכשים הפכו זהירים שבוחנים כל החלטה לעומק. יזמים נדרשו לדיוק גבוה יותר בתכנון, במימון ובבחירת הפרויקטים.
מי שפעל בזהירות, עם הבנה עמוקה של השטח, המרקם האנושי, והרגולציה, הצליח להמשיך ולייצר תנועה, ומי שלא- הפסיד.
עם זאת במהלך החודשים האחרונים נרשמה התחזקות ברורה של מגמות ההתחדשות העירונית שהמשיכה להיות אחד ממנועי הפעילות המרכזיים, יותר ויותר רשויות מקומיות הבינו שהדרך לביטחון התושבים ושדרוג איכות החיים העירונית עוברת בחידוש הקיים ולא בהכרח בהתרחבות החוצה.
תהליך משמעותי נוסף היה השינוי בשיח, פחות דיבורים על “רווח מהיר” ויותר שיח על אחריות, קיימות, והתאמה ארוכת טווח לצרכים של תושבים וערים. הציבור הפך למעורב יותר, שואל שאלות, דורש שקיפות- וזו בעיניי מגמה בריאה לענף.
בסופו של דבר, 2025 הייתה שנת מבחן. שנה שבה התברר מי יודע לעבוד גם בתנאים מורכבים, מי מבין שנדל”ן הוא משחק לטווח הארוך, ומי מסוגל לראות מעבר לרעש הרגעי.
הסתמן קו ברור בין יזמות אחראית לבין יזמות ספקולטיבית. מי שעבד עם תכנון ריאלי והיכרות עמוקה עם השטח- המשיך להתקדם. מי שבנה על רוח גבית תמידית, גילה שהרוח יכולה להתהפך.
לקראת 2026, שוק הנדל”ן לא עומד בפני פריצה חדה, אלא בפני התייצבות הדרגתית. מי שמחפש זינוק חד או “קאמבק” דרמטי- כנראה יתאכזב. אם אנו נראה המשך חזרה לשגרה מלאה במשק, וודאות רגולטורית גבוהה יותר, הענף יוכל לחזור לפעילות יציבה ומאוזנת יותר, שמבוססת על תכנון נכון, מקצועיות וסבלנות.
כותב המאמר הינו שגיא לנצ’נר, מנכ”ל חברת ‘ינוב’ בנייה ופיתוח בע”מ.