ערן טוויטו
השימוש בבניה עם אבן ירושלמית מזוהה עם עיר הבירה של ישראל. המסורת של העיר עם האבן המוכרת ‘אבן ירושלמית’ נפגש עם שיטת הבנייה העתידנית.
השימוש בבניה זו החל בתקופת המנדט הבריטי, כתקנה מחייבת מטעם מושל ירושלים רונלד סטורס, כחלק מתכנית המתאר לעיר מ-1918 שקידם ויליאם מקלין, מהנדס העיר אלכסנדריה. מטרת התקנה הייתה לשמר את צביון הבנייה המסורתי ולא לאפשר שימוש בחומרים מודרניים שנכנסו אז לשימוש כגון בטון וטיח.
לאחר הקמת המדינה הוחלט לא לאכוף את התקנה המחייבת חיפוי באבן של מבנים, עקב העלות הגבוהה והצורך לבנות בתי מגורים במהירות. כתוצאה מכך שכונות רבות- למשל קריית יובל וחלקים משכונת גונן- לא נבנו בהכרח עם “אבן ירושלמית” אלא בחיפוי טיח, לבנים או בטון חשוף.
עם זאת רוב מבני הציבור ובניינים במרכז העיר חופו באבן, וכך גם הבניינים בכניסה לעיר, שנבנו בשנת 1937. בסוף שנות ה-60 החלה עיריית ירושלים שוב לאכוף את התקנה המחייבת חיפוי מבנים באבן ומדיניות זו תקפה גם כיום עם הקלה מסוימת המתירה שימוש של עד 30% משטח החזית בחומרים שאינם אבן.
היזם הירושלמי יותם בר חמא, שהביא לארץ את שיטת אייקונקס, מסביר כי בנייה מתקדמת בתבניות הICF מפוליסטירן (קלקר) של אייקונקס מאפשרת יציקה מהירה של קירות מבודדים מאוד מבחינה תרמית. שיטה זו, שבה הוא משתמש לבנייה בירושלים ובסביבתה, חוסכת זמן בנייה ועלויות ליזם והתוצאה היא מבנה עם בידוד הרבה יותר טוב מהשיטות המיושנות. יותם מסביר כי ההתעקשות על שימוש באבן ירושלמית טבעית כבדה בשיטה המקובלת (הרטובה), דורש כוח אדם מיומן, זמן רב לעבודה על פיגומים, חומר רב ולכלוך באתר”.
אחת הדוגמאות לשילוב בין האותנטי והמסורתי לחדשני ומתקדם ניתן לראות במבנה בן 6 קומות ברחוב קרן היסוד 18 במרכז ירושלים שבנתה חברת בר הומס בע”מ בשיטת אייקונקס עם חיפוי אבן בסגנון ירושלמי. “אכן הצלחנו לבנות במהירות מבנה לשימור שהוא מבודד, חזק ובמראה ירושלמי אוטנטי ” אומר בר חמא, “אך אולי הגיע הזמן להתקדם ולחשוב מחדש גם על החובה בחיפוי אבן ירושלמית בבנייה לגובה”.