טור אורחמאת: אדיר קינן, יזם נדל”ן ובעלים ‘כח נדל”ן התחדשות עירונית’
בחודש האחרון, עושה רושם, הפסיקו לדבר (טוב, לא הפסיקו, אבל הפחיתו את הדיבור) על מחירי הדירות ועברו לסקר בהרחבה את הזינוק במחירי השכירות – במיוחד בתל אביב.
אז קודם כל, בוא נודה על האמת. הסיבה העיקרית היא כי לכתבים ולעיתונאים שגרים בתל אביב וסביבותיה אין ברובם את ההון לגור בדירה בבעלותם בעיר היקרה בעולם ולכן הם חיים בשכירות, כך שהנושא פשוט קרוב יותר לליבם ובוער בהם.
ולמה דווקא עכשיו?
אז הבוקר פרסמה שירה גרינברג, הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, את דו”ח הנדל”ן הרבעוני וממנו עולה שברבעון הראשון של 2022 נרשמה ירידה חדה של 23% במספר עסקאות הנדל”ן בשוק החופשי לעומת הרבעון הקודם, וצריך לזכור שהרבעון הראשון של השנה היה הרבעון המלא הראשון לאחר העלאת מס הרכישה על משקיעים בסוף נובמבר. בום!
כן, בדו”ח כותבת גרינברג כי חלה ירידה של 60% (!) ברכישות משקיעים לעומת הרבעון המקביל
אז מה הפלא?
משקיעים לא קונים בית שני, או שלישי, בשביל שיהיה להם איפה לגדל חתולים או לנפוש בקיץ. הדירות להשקעה משמשות את שוק השכירות, וכשהמשקיעים מתרחקים, שלא לומר נדחקים בכוח, מהשוק – אזי היצע הדירות להשכרה קטן, וגם המשקיעים שנשארו מרגישים צורך לפצות את עצמם על העלויות הנוספות של המס והם עושים את זה בדמות העלאת המחיר לשוכרים.
ולשוכרים, אין הרבה ברירות – אלא לשלם.
אז מה היה לנו?
ניסיון מלאכותי מצד הממשלה להאבק בעליית המחירים באמצעות התמודדות עם צד הביקוש, ובעקבות זה פגיעה דווקא באוכלוסיות היותר חלשות, אלא שיש להן עוד פחות ברירות – אוכלוסיות השוכרים והצעירים.
אני שוב אחזור ואומר – הפתרון לבעיית הדיור בישראל הוא אחד: הגדלת ההיצע – שחרור חסמים והוצאה לשוק של כמאה אלף דירות בשנה, לפחות בעשור הקרוב. כל השאר זה רק פלסטר.