אביחי טבקהשבוע קבע ביהמ”ש המחוזי בת”א תקדים כשקבע שהתמורה לדיירים בפרויקט תמ”א 38/1 (שיפוץ וחיזוק מבנים קיימים) לא צריכה להיות דווקא לפי גודל הדירה וייחודיות הנכס אלא יכול שתהיה שווה לכלל הדיירים – גם אם הם בעלי דירת 3, 4 או 5 חדרים, בקומה הראשונה השלישית או צמוד לגג.
הפסיקה ניתנה במסגרת ערעור של “דייר סרבן” בחולון שהיה היחיד מבין 9 שכנים בבניין שסרב לחתום על הסכם עם היזם, הסכם שהעניק ליזם זכויות בנייה על הגג ובחצר לבניית 9 יחידות דיור נוספות.
הדייר שהתנגד גר בקומה הראשונה של הבית וטען שמגיע לו פיצוי מוגדל כיוון שהוא יסבול יותר ו”ירוויח פחות” לאחר סיום העבודות מאחר ובעורף ביתו, ממש בסמוך לחלון הבית ימוקמו חניות רבות, ב”מכפילי גובה”, על מנת לספק את החניה הדרושה ל-18 המשפחות שיגורו בבניין המחודש.
בפס”ד התרכזה השופטת בשני נושאים – הראשונה: האם יש פגיעה מהותית בזכויות המיעוט, במקרה זה של הדייר הסרבן, והשנייה נוגעת לשוויון שבין הדיירים. בנוגע לפגיעה בזכויות הדייר הסרבן היא כתבה כי לדעתה על בסיס טענות קנייניות ניתן לחסום כל פרויקט, וכי יש טענות שמקורן סחטנות – וביהמ”ש אינו רואה במקרה זה פגיעה ישירה בקניינו של המערער.
לגבי סוגיית השוויון כתבה השופטת, כי בהוראות התמ”א ניתן לראות כי השוויון בין בעלי הדירות הוא שוויון מהותי, וביתר דיוק, כמותי — ולא כלכלי.
כך למשל התייחסה השופטת לתוספת המעלית וכתבה כי גם אם ערכה גבוה הרבה יותר לקומות העליונות בבניין, הם גם אלה שיסבלו יותר במהלך הבנייה בשל התוספות על הגג. עוד כתבה, כי היות ובכל פרויקט יש כאלה שסובלים יותר ויש כאלה שנהנים יותר, כדי שהתנגדות הדייר תישמע צריך שהפגיעה בזכויותיו תהיה מהותית. “כלל האצבע יהיה האם כל אחת מהדירות זוכה לתוספות שטחים דומות במהותן בהבדל מדומות בשווין או בתוספת הערך שהן מוספיות לכל אחת מהדירות.”
למידע נוסף לחצו על חדשות נדל״ן.